לכל אדם טביעת אצבע משלו כך לכל אחד מהמטופלים שלו מקרה אישי משלו.
לכן "נבנה דגם" לכל מטופל, על פי הנתונים הפיזיולוגיים האישיים שלו, זאת במטרה להקנות את הכלים המתאימים לו, כדי לשפר יכולות ולהשיג שליטה, וויסות ואיזון. כדי שאימון – טיפול יצליח, על המטופל להבין להפנים ולהאמין בכלים וכן לקבל הבנה ותמיכה מסביבה הקרובה (משפחה, בית הספר, חברים). זו גישה מערכתית.
על המטופל קיימת החובה לתרגל את הכלים הנרכשים כדי להפוך את השימוש בהם לאוטומטי.
בעזרת דמיון מודרך, מחשב וציוד טכני מתוחכם, מקבל המטופל משוב לגבי המתרחש בגופו, כגון זרימת הדם באונה המצחית של המוח, מיקוד קשב, מתח שרירים, טמפרטורה היקפית, דופק, קצב נשימה, כמות הדם בפריפריה, איזון דו תחמוצת הפחמן בגוף, איזון חומציות/בסיסיות הדם, מדדי לעץ ועיבוד אינפורמציה על ידי המוח.
התוצאות והערכים נצפים בו זמנית על ידי המטופל והמאמן, כאשר המטופל מקבל הנחיות לשימוש בכלים שניתנו ולמד להכיר ולהפעיל קודם לכן, כל זאת במטרה למצוא את הגורם המשותף בין מחשבות, התנהגויות, רגשות, אי שליטה ולהנחות אותו עד לקבלת שליטה אוטומטית.
למגר או לטפח "פתרונות" ישנים (הכוונה להתנהגויות והרגלים שנקנו כדרך לעקיפה למגבלה).
לשדרג את ההתמודדות ליעל אותה להביא אותה למודעות ושליטה, כלומר לגרום לשינוי התנהגותי לכוון יעיל על ידי לקיחת אחריות ושליטה.
התוצאה: שינויים ביכולות יישום, התנהגות שליטה גופנית שליטה כללית גם ללא משוב. תחושות חדשות אלו של הבנה שליטה. אחריות ובטחון שהוקנו בזמן אימון מוטמעות על ידי תרגול עד שהופכות עם הזמן לחלק אינטגרלי שגורם לשליטה על הבעיה.